• מדמואזל ז'ולי
  • מדמואזל ז'ולי
  • מדמואזל ז'ולי
  • מדמואזל ז'ולי
  • מדמואזל ז'ולי

מדמואזל ז'ולי

7 בפברואר 2018

prev
  1. 1
  2. 2
  3. 3
  4. 4
  5. 5
next

"אף אחד לא יאמין שפעלת מרצונך החופשי, בני אדם תמיד יגידו שהתדרדרת..."  

ליל אמצע הקיץ, ליל כשפים, טירוף ושכרון חושים, בו נפרצים כל הגבולות ומתערבבים המעמדות החברתיים .  
בעולם של "פוסט אמת" בו מידע זורם ברשתות חברתיות ובטלפונים סלולריים, מדמואזל ז'ולי, והמשרת ז'אן חוצים קווים אסורים.   
מחזהו של סטרינדברג "מדמואזל ז'ולי" זוכה לפרשנות חדשה ואקטואלית, בו הצופה ההופך לחלק בלתי נפרד מהעלילה, מוביל אל הסוף הטרגי.  
הקהל מתבקש לא לכבות את מכשירי הסלולר!


מאת: אוגוסט סטרינדברג
תרגום: גד קינר (קיסינגר)
בימוי ועריכה: דניס שמע
עיצוב תפאורה ותלבושות: דדה שטראוס
עיצוב תאורה: גיא גלילי
עריכה מוזיקלית: דן הופרט
עריכת תכניה: רמי סמו
הפקה: תמרה ניר
עוזרת הפקה: אור דגן
מנהל הצגה: גיא באומהקר
שחקנים: אייל נגר, תמרה ניר, תמרה סטיל כהן  

תודות:
מרכז ביכורי העתים, מרכז קהילתי בית צ'רנר יפו, בית תמי, גלריה אלמסן יפו
צילום סטילס: תומר דואק
עיצוב גרפי: טאיס סילבה
צילום מההצגה: דן בן ארי

כשקיבלתי לידי את המחזה 'מדמואזל ז'ולי', שאלתי את עצמי מה אני יכולה לומר על יצירה שנלמדה, הוצגה ונחקרה שוב ושוב מאז כתיבתה ב-1888 ועד היום. ניסיתי לברר אילו שאלות אני רוצה לשאול, ביניהן מה מידת הרלוונטיות של מדמואזל ז'ולי בימינו אנו. כשנגשתי אל כתביו של סטרינדברג, מצאתי את המפתח. לא גורם אחד, אלא כמה, מניעים את העלילה. המרכזיים, לדעתי, הם השיח הציבורי והשיפוט המיידי. סטרינדברג שב ומזכיר את הציבור, את האספסוף החוגג מחוץ לאחוזה. לכן בחרתי שהקהל הצופה בהצגה יהיה אותו ציבור. הוא זה שיושב סביב ועוקב אחר המתרחש במטבח האחוזה, מארבע זוויות שונות. כך הוא רואה ארבעה סיפורים שונים של שלוש דמויות, שגם הן מספרות את הסיפור שלהן, לעצמן ולסובבים אותן. ז'ולי, ז'אן וכריסטין תכננו את המהלכים במשך ימים רבים, ודווקא בנקודת הזמן בה מתרחש המחזה, כל אחד מהם הגיע בשל כדי למלא את תפקידו – להשיג את מטרתו. השופט והמוציא לפועל הוא הצופה, המדרדר את ז'ולי אל התהום. עולמו של סטרינדברג השתלב היטב עם עולם התקשורת המיידית, עולם בו ידיעה או שמועה, המופצת כלאחר יד, הופכת לסטטוס בפייסבוק, ציוץ בטוויטר, טקסט במסרון או בוואטסאפ, ומשם הדרך לתחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה קצרה. קשה לי להאמין שניתן להסתדר בעולם כזה, בו המציאות הווירטואלית מתחפשת שוב ושוב למציאות קונקרטית. מציאות אשר שופטת לחומרה נשים, בעוד היא סלחנית כלפי גברים. למרות שהמחזה נכתב במאה ה-19 ומתאר יחסי כוחות התואמים את התקופה בה נכתב, הוא נכון, רלוונטי ומתאים לכל זמן. ז'ולי, ז'אן וכריסטין הן דמויות אלמותיות, שבאופן לא מודע (או שמע כן), יוצרות את עולמן, מתעדות אותו ומאפשרות לאספסוף לחבר את הסיפור שלו, להוסיף, להדגיש, לעבות, להפריז ואפילו להוביל אל הסוף הידוע מראש. כאז, כן עתה, האישה משלמת את המחיר במשפט השדה מול הציבור. 
דניס שמע, במאית

הזמנת כרטיסים

להזמנה אונליין בחר/י תאריך:
חזור